ישעיהו

שאר ישוב · נחמו

בשנת מות המלך עוזיהו ראה צעיר בן עשרים ואחת את ה׳ יושב על כיסא רם ונישא, ושרף נגע בשפתיו בגחלת מעל המזבח. הצלקת הלבנה נשארה לו כל חייו, וכך גם השאלה ששאל באותו יום: עד מתי.

ישעיהו בן אמוץ דיבר אל ארבעה מלכים. הוא עמד מול אחז בתעלת הבריכה העליונה ובנו שאר ישוב לצידו, ראה את רבשקה עומד באותו מקום ממש, וליווה את חזקיהו, הנער עם הסל שאהב לספור, עד המצור ועד החולי. עכשיו, זקן, בימי מנשה נכדו, כשהמזבחות לצבא השמיים עומדים בחצרות בית ה׳, הוא כותב.

״ישעיהו״, רומן בשני כרכים, ״שאר ישוב״ ו״נחמו״, מספר מחדש את ספר ישעיהו בעברית של ימינו, ברוח המדרש ובחופש של רומן. זהו סיפור על נביא שנשלח לדבר אל עם שלא ישמע, ועל הנחמה שמחכה בסוף הדרך.

וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ

ישעיהו ו, ז