ויקרא

האל״ף הקטנה · קדושים תהיו

באחד בניסן, בשנה השנייה במדבר, יורדת אש מן השמיים ואוכלת את העולה על המזבח, וכל העם רואה ונופל על פניו. באותו יום, באש שיצאה מלפני ה׳, מתים נדב ואביהוא, בני אהרן. אהרן אינו קורע את בגדיו. וידם אהרן. בשנים עשר הימים שאחר כך, נשיא אחרי נשיא מביא את קרבנו, ומשה יושב באוהל מועד וכותב: ויקרא אל משה. האל״ף שבסוף המילה יוצאת קטנה.

בחודש אייר העם נמנה, וכל שבט נוטה את אוהליו תחת דגלו. בשולי מחנה דן עומד איש בלי אב ובלי מקום, בנה של שלומית בת דברי ושל המצרי שמשה הכה וטמן בחול לפני ארבעים ואחת שנים. בתוך ספר של קרבנות ושל טהרה, של ואהבת לרעך כמוך ושל שמיטה ויובל, משה פוגש את הדבר שעשה בצעירותו.

״ויקרא״, רומן בשני כרכים, ״האל״ף הקטנה״ ו״קדושים תהיו״, הוא הספר השלישי בחמשת חומשי התורה בסדרה ״תנ״ך כנובלה״.

וַיִּדֹּם אַהֲרֹן

ויקרא י, ג