דברים

אלה הדברים · וזאת הברכה

בראש חודש שבט של השנה הארבעים, בערבות מואב מול יריחו, עומד משה לפני כל ישראל ומדבר. האיש שאמר לפני הסנה לא איש דברים אנכי מדבר עכשיו ספר שלם, והלשון שלו אינה נתקעת. הוא מספר לבנים את מה שאבותיהם ראו: את ההר, את העגל, את הלוחות שבר לעיניהם. ובפעם הראשונה הוא מספר גם את מה שלא נכתב: חמש מאות וחמש עשרה תפילות שהתפלל כדי לעבור את הירדן, והתשובה, רב לך.

בשבעה באדר, ביום שבו נולד, הוא כותב שלושה עשר ספרי תורה, שר את שירת האזינו, מברך את השבטים, ועולה לבדו אל הר נבו. את הפרק האחרון מספר יהושע, שכותב בדמע את שמונת הפסוקים האחרונים בתורה.

״דברים״, רומן בשני כרכים, ״אלה הדברים״ ו״וזאת הברכה״, חותם את חמשת חומשי התורה בסדרה ״תנ״ך כנובלה״.

וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים

דברים ל, יט